אנכי ה' אלהיך. זה דבור ראשון אנכי מצוה עליך שאהיה אדון שלך ודיין שלך כלומר שתחזיקני לאדון ולדיין לך ועתה נותן טעם לדבר מפני זאת רוצה אני להיות אדון שלך ודיין שלך אשר הוצאתיך מארץ מצרים ומוטב ונאה לך לעבוד אותי מלעבוד אותם עבדים והיה יכול לומר הק' אשר עשיתיך ואשר בראתיך וכחלב התכתיך וכגבינה הקפאתיך ועצמות וגידים הסככתיך עור ובשר הלבשתיך חיים וחסד עשיתי עמך ועל שדי אמך הבטחתיך ובידי מות וחיים לשלם גמול לשונאי ולאוהבי ואני זן ומפרנס אותך ולאין סוף וחקר לומר הדין שיש להק' עלינו לשמור מצותיו ולעבדו בלבב שלם ונפש חפצה אך אם היה אומר כן היה יעולים להשיב וכן עשית לכל בריות ולכל האומות וא"כ למה תטיל עלינו עמל תורתך יותר משאר האומות ולכך לא שם לפניהם רק אשר עשה להם והחבה שהראה להם יותר מכל האומות אשר לקחת לו גוי מקרב גוי במסות באותות ובמופתים וביד חזקה ובזרוע נטויה שלא עשה לשום אומה אחרת וזה אשר הוצאתיך ולכן יש לו דין על ישראל שיקבלו יחודו ואלוהותו מכל אומה:
לא יהיה לך אלהים אחרים. שלא יאמר אדם אני אהיה עבד לך כאשר ציויתני וגם אלהים אחרים יעבוד שיהיו לו אדונים הרבה ומסייעים הרבה לכך נאמר לא יהיה לך כי אתה אינך צריך כי אם לו כי הבל וריק הם והבל וריק יעזורו:
לא תעשה לך פסל וכל תמונה. א"ת לא אעבוד אלהים אחרים אבל אתה אל מסתתר ואין לראותך כי לא יראך אדם וחי אעשה לי פסילים ותמונות שיהו מצויים לי ואעבוד אותם ואשתחוה להם לכבודך ואז אזכור אותך כמו שאמרו המינין לכך נאמר לא תעשה לך ואם יעשו אותם אחרים לא תשתחוה להם ובמקום אחר הוא אומר הטעם כי לא ראיתם כל תמונה ביום דבר ה' עמכם א"כ מה תמונה תעשו וכן הוא אומר אל מי תדמין אל ולפיכך אני מתרה בך שלא תעשה כל תמונה:
אשר בשמים ממעל. כלומר למעלה מן השמים כגון חיות ואופנים ומלאכי השרת כמו שאמ' רבות':
ואשר בארץ מתחת. כגון אדם ובהמות וחיות ועופות ודגים ושמש וירח וככבים וכל הנראה על הארץ:
ואשר במים מתחת לארץ. מכל אשר בתוך התהום:
כי אנכי ה' אלהיך אל קנא. יילו"ש (zélé, zeloso, eifervoll) בלע"ז כמו (במדבר ') ועבר עליו רוח קנאה וגו' כי כל כך אני אוהב אתכם שאיני רוצה שתהיו משועבדים כי אם לי לבדי וזה כבודכם וחבתכם לפני ואותם אלוהות כ"כ מאוסים ונבזים שהמשתעבד להם מאוס ונבזה לבא לפני ומיד אני כועס ואל תאמר כי אני אשכח את הפשע כי אני פוקד עון אבות על בנים ולא בשביל שאפרע מן הבן עונותיו של אב כי איש בחטאו יומת ולא יומת הבן בעון האב ולא כך היא המידה אם אדם חוטא הק' ממתין לו אולי ישוב או שמא בנו יהיה צדיק ואינו נפרע ממנו ואם יהיה בנו רע הק' ממתין גם לו אולי ישוב או שמא יהיה הבן טוב וכן הג' ואם ד' רע מכחידו מן העולם בעונותיו של עצמו שכבר הוחזקו אבותיו ולא גרמו לו עונות אבותיו אלא שאין הק' ממתין לו ומ"מ אין הק' פורע ממנו אלא מה שהוא עצמו חוטא וזה פוקד עון אבות שאם לא היו אבותיו חטאים לא היה פורע ממנו:
ועשה חסד לאלפים. לכמה אלפים שבניהן צדיקים ועובדין הק' זה אחר זה הוא מוסיף עליהם אהבה שעובדין אותו דור אחר דור לעולם באין קץ אבל הרשעים לא יעברו דור ד' ולפיכך אינו אומר על חמישי וששי שלא יבא לעולם וכן מצינו ביהוא (מ"ב ט"ו) כי כשהרשיע אמר לו הק' בנים רביעים ישבו לך על כסא ישראל וכן (בראשית ט"ו) ודור רביעי ישובו הנה כי לא שלם וגו':
לא תשא. לא תאמר מאחר שאין הק' רוצה שיהיה לנו אדון אלא הוא בשמו אשבע הן לאמת הן לשקר כי לא אוכל לישבע בשם אלוה אחר לכך נאמר לא תשא את שם כי הק' אמת ואין נשבעין בו רק באמת אבל באמת נשבעין בו דכתיב (דבריו ו') ובשמו תשבע:
לשוא. הוא דבר שלא היה ולא נברא כגון על עמוד של אבן שהוא של זהב ושקר דבר שישנו אבל אינו כן ועל זאת הזהיר במקום אחר (ויקרא י"ט) לא תשבעו בשמי לשקר:
כי לא ינקה. לשון נקוי שייך בשבועה כמו (בראשית כ"ד) אז תנקה מאלתי (יהושע ב') והיינו נקיים משבועתך הזה אשר השבעתנו ולכך כתב לא ינקה כי גוזל וחומס יכול לנקה עצמו ע"י השבת ממון אבל נשבע לשקר אינו יכול לנקות עצמו ולכך הוא אומר (ויקרא י"ט) לא תגנובו ולא תכחשו ולא תשבעו בשמי לשקר כי הגניבה והשקר מביא את האדם לשבועת שוא ושוב לא נתן להשבון ונקוי וכן אמר' רבות' פרשי אינשי מספק שבועה ולא פרשי אינשי מספק ממונא שזה ניתן להשבון וזה לא ניתן להשבון ולכך כתב בשבועה לא ינקה הגה"ה:
זכור את יום השבת. הוו זהירים לזכור את יום השבת שתשמרו למנות את ימי השבוע שלא תחליפו שבת ביום אחר ואע"פ שעכשיו אין אתם צריכין שהמן מודיעכם את יום השבת כשתהיו בארץ הוו זהירין בו שלא יודיעכם המן ולפי שאמר לא יכבד אדם אלא הק' אבל שבת תכבדו שזהו כבודי שבזאת אתם מעידים שבראתי העולם ונחתי בשבת כדפי' ואזיל:
ששת ימים תעבוד. לשון לבורי"ש (labourès, sollst du arbeiten):
ויום הז' שבת לה' אלהיך. לכבוד ה' אלהיך:
ובהמתך. בדברות האחרונות נתן טעם למה צוה על שביתת הבהמה דכת' שם למען ינוח עבדך ואמתך כמוך שאם היתה הבהמה מותרת במלאכה בא העבד או האמה להנהיג את הבהמות ולעשות בהן מלאכה, וכן כתב כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ ובכך תעידו כי כן הוא וע"כ ברכו הק' וקדשו ובדברות האחרונות כתב וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויוציאך ה' אלהיך וכשתנוח בשבת יזכר לך עבדות מצרים שלא היית יכול לנוח ועתה הנח בשבת ותדע שאתה בן חורין מן העבודה ותזכור החסד שעשה לך הק' ולכך בדברות הראשונות כתב זכור שנא' על מעשה בראשית שכן דרך לומר על דבר ישן זכור כמו (ישעיה מ"ג) אל תזכרו ראשונות, (תהלים ע"ט) אל תזכור לנו עונות ראשונים ובדברות אחרונות שמדבר על יציאת מצרים שהיה מעשה חדש לא שייך לומר זכור אלא מור ולכך הוקבע בקידוש של שבת לומר זכר למעשה בראשית כמו שאומר בדברות הראשונות וזכר ליציאת מצרים כמו שנ' בדברות אחרונות:
כבד את אביך ואת אמך. אע"פ שאמרתי לך לא תכבד ותעבוד כי אם אותי אביך ואמך כבד ולא תשכח כל גמוליהם כי הם הביאוך לעולם וגמלוך עד שנעשית גדול ועליך מצטערים וכל טרחם אינו רק לך ואם תכבד אותם ותשלם להם גמולם ידעתי כי תכבד אותי על כל החסד שעשיתי לך להביאך לעולם הזה ולעה"ב:
למען יאריכון ימיך. כי בכך אתן לך אורך ימים ועוד שאם תחזיק במצות יכבדוך בניך ויסמכו אותך לעת זקנהנ ולא תמות בחוסר בלא עתך:
לא תרצח. שלא תאמר מאחר שאמר הק' שלא אכבד כי אם אותו ושבת ואבי ואמי כל אדם שיעשה לי שלא כרצוני אכנו נפש לכך נאמר לא תרצח דלא הזהרתיך על זאת אלא אלהות אבל לרצוח עון כבד הוא, רציחה מורטר"א (meurtre, Mord) בלע"ז והיא מיתה שלא כדין ואין לשון רציחה שייך אלא בשלא כדין אבל מיתה והריגה שייכי בין בדין בין שלא בדין כדכתיב במיתת בית דין כי הרג תהרגנו, מות יומת, דמיו בו ולפיכך אין צריך כאן פי' אחר כי לשון רציחה מוכיח שאינו מזהיר אלא על שלא כדין:
לא תנאף. לפי שאמר לא תרצח דמשמע אסור למעט הבריות הייתי אומר אבל לגדל הבריות שפיר דמי ולפיכך כל אשה שימצא אדם בין אשת איש בין שאר עריות יבא עליה כדי להוסיף על הבריות לכך נאמר לא תנאף דניאוף משמע ביאה של ערוה כגון הבא על א"א, ועריות אבוטיר"א בלע"ז וכן זימה:
לא תגנוב. שלא תאמר על רציחתו ועל ניאוף אשתו אני נזהר שמא אוליד ממזר ונמצאתי לתת כל יגיעי ועמלי לממזר אחד שאינו בני אבל לגנוב אותו או ממנו כדי להשתכר מותר לכך נאמר לא תגנוב ובלא תגזול מזהיר במקום אחר אבל כאן הזהיר על הגניבה שהיא מצויה יותר שגזילה אינה מצויה כ"כ שיכוהו על ראשו וגם יקבלו עליו למושל ונר' דלא תגנוב דהא אזהרת דגונב נפש שיש בו חיוב מיתה דומיא דלא תרצו דלא תנאף וכן לא תענה אזהרה לעדים זוממין:
לא תענה. שאפי' לגרום שימות או שיפסיד ממונו אי אתה רשאי ואח"כ לא תחמוד שתתן עליו לצדד שיבא שלו בידך לא בדמים לא בשלא דמים כי הנותן דמים בלא דעת בעלים נקרא חמסן והחמדנות מביא האדם לידי מעשה:
וכל העם רואים את הקולות. מעשה נס וי"ל כי ידיעה ושמיעה וראייה אחת היא כמו (ש"ב ט"ז) הרואה אתה שבה העיר וזהו ראיית המחשבה:
ויעמדו מרחוק. מפני הפחד פן נמות כמו שמפורש במשנה תורה כי תאכלנו האש הגדולה הזאת אם יוס' וגו':
אל תיראו. כי לא עשה הק' כל אלה להזיקכם כי אם לטובתכם לנסות אם יכנע לבכם לעבדו ולתת יראתו על פניכם לבלתי תחטאו וזהו טובתכם:
אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם. ואין לדמותי בשום עניין ולכך לא תעשון אתי אלהי כסף וזהב כי כולם אין אבל אם תרצו לעבוד אותי תעשו לי לשמי מזבח אדמה ורבות' דרשו אלוה הבא בשביל כסף ואלוה הבא בשביל זהב שלא יעמידו שופט שאינו הגון בשביל עשרו הגה"ה:
אזכיר. אצווה להזכיר שמי ולהשרות שכינתי כגון בשילה בנוב וגבעון:
כי חרבך הנפת עליה ותחלליה. ותעשה אותו מזבח חולין לפני וחללת הקדושה שבו כי איני חפץ בשום דבר היזק:
ולא תעלה במעלות. כלו' הצנע לכת עם אלהיך ולא בחוצפה וגלוי ערוה:
אשר שם משטרו, יקבץ רועה עדרו, וישכלל היכל דבירו, ומקדשו יבנה ועירו, ברוב חסדו והדרו, ואויבי יסכסך כגבר אשר יין עברו, ובו יסע גאונו ויתרו, בסיימי וישמע יתרו.
